פסק-דין בתיק ת"א 3174-09

התובעים עותרים לאכוף הסכם מכר מיום 10/6/09 (להן "ההסכם"), על פיו רכשו מאת הנתבעים דירה ברח' סמולנסקין 8/2 א' אשקלון, הידועה כגוש 1996 חלקה 136/2 (להלן "הדירה").

מהאמור בהסכם עולה כי בעת חתימת ההסכם הדירה הייתה עדין רשומה על שם בעלייה הקודם ועל כן הוסכם כי מלא סכום התמורה בסך של 220,000 ש"ח ישולם לנתבעים תוך 30 יום ממועד רישום הזכויות על שמם.

לטענת התובעים בכתב תביעתם, כחודש לאחר חתימת ההסכם, הודיעו להם הנתבעים כי הם חוזרים בהם מביצוע ההסכם באשר הוצע להם מחיר טוב יותר, הם נמנעו מלהעביר את הדירה על שמם ועל כן עותרים הם לאכיפת ההסכם.

לטענת הנתבעים בכתב הגנתם, המתווך והעו"ד שטיפלו בעסקה לחצו עליהם לחתום על ההסכם כדי שלא יבדקו את השווי הריאלי של הדירה, לטענתם הדירה שווה 350,000 ש"ח, בעוד שבשל הלחץ שהופעל עליהם מכרו אותה בסך של 220,000 ש"ח בלבד, כאשר הבינו כי נפלו לקנוניה ניסו לבטל את ההסכם.

מהראיות שבפני עולה כי טענות הנתבעים חסרות שחר. הנתבעת, אישה מניפולטיבית בלתי אמינה בעוד התובעים עשו רושם אמין.

לנתבעים שלוש גרסאות שמשתכללות עם הזמן וכולן מופרכות:

בכתב ההגנה נטען כי רומו, הוטעו, על ידי המתווך ועוה"ד שטיפל בעסקה, בכל ששניהם הציגו בפניהם מצג שווא כאילו הדירה שווה רק 200,000 ש"ח ואילו שוויה הריאלי עומד על סך של 350,000 ש"ח. לכן כעבור יומיים הודיעו לכל הצדדים המעורבים כי העסקה מבוטלת.

בתצהירי עדותם הראשית של הנתבעים מופיעה גרסה חדשה שאין לה זכר בכתב ההגנה, על פיה הוחתמו על ההסכם בשעות הערב, כאשר בקושי ניתן היה לראות, ונוכחו לראות כי סכום התמורה הנקוב בהסכם עמד על סך של 220,000 ש"ח למרות שהסכום עליו הוסכם עמד על סך של 245,000 ש"ח; נטען כי המתווך ועוה"ד הטעו ולחצו עליהם לחתום על ההסכם כדי שלא יבררו את שווי הדירה, הם פנו לתובעים לאחר חתימת ההסכם והעמידו אותם על הטעות בסכום והקונים הסכימו להשלים את הסכום ל 245,000 ש"ח, על כן גם ידי הקונים אינן נקיות ויש לבטל את ההסכם. מה ההיגיון בטענה זו - לנתבעים הפתרונים.

גרסה שלישית, הועלתה במהלך חקירתם הנגדית של הנתבעים - ההסכם נחתם על ידה במכונית המתווך, בשעת צהריים בהפסקה בעבודתה, בהיותה בהריון, כשהיא לחוצה בשל תוצאות בדיקה גנטית, הייתה לחוצה, כלל לא רצתה למכור את הדירה ולא הזכירה זאת בתצהיר כי הוא נעשה במהירות, כשהיא חתמה על ההסכם, הנתבע היה בעבודה [בניגוד לאמור בתצהירו], כולם רימו אותה, סחטו אותה, הכל נעשה מאחורי הגב, מודה שהתובעים לא רימו אותה, מי שהטעה זה המתווך והיא לא בקשה סכום נוסף.

מחקירתו הנגדית של הנתבע עולה כי בניגוד לאמור בתצהירו, חתם על ההסכם במשרד המתווך בנוכחות עוה"ד שטיפל בעסקה שגם נתן לו הסבר לאחר שחתם, אח"כ עיין בהסכם וראה שזו מכירה ולא שכירות, רימו אותו כי הפכו את ההסכם משכירות למכירה, הוא לא סיכם על המחיר.

די באמור לעיל כדי לדחות את טענת הנתבעים. הדין הוא שטעות בכדאיות העסקה אינה עילה לביטול הסכם ובענייננו,  גם לא הייתה כל טעות או הטעיה כלפני הנתבעים.

אשר לשווייה הריאלי של הדירה, לא רק שהנתבעים לא הוכיחו זאת אלא שעל פי הרישום בנסח רישום מקרקעין, הזכויות בדירה רשומות על שם בנימין ואילנית תורג'מן כשהערת אזהרה נרשמה לטובת הנתבעים ביום 5/5/08, היינו כשנה לפני שמכרו אותה לתובעים ומכאן כי הם ידעו היטב באיזה סכום רכשו אותה ומה שוויה. זאת ועוד, הנתבעת סירבה בכל תוקף להשיב בחקירתה הנגדית לשאלה באיזה סכום רכשו את הדירה מתורג'מן, התערבה ללא הרף והפריעה בעת חקירתו הנגדית של בעלה, נתבע 1, תוך שהיא מונעת גם ממנו להשיב לשאלה בדבר התמורה ששולמה על ידם בעת רכישת הדירה.

הנתבעת אינה אומרת אמת גם באשר לנסיבות חתימת ההסכם. בכתב ההגנה לא הועלתה כל טענה בדבר נסיבות חתימת ההסכם, טענה בעניין זה הועלתה לראשונה ע"י הנתבעים רק בתצהירי עדותם הראשית. שני הנתבעים טוענים בתצהיריהם כי הוחתמו " בשעות הערב ברכב שלי כך שבקושי ניתן

היה לראות את הכתוב בו וחתימתי וחתימת בעלי על ההסכם נעשתה מתוך אמון כי אכן כל ההסכמות הועלו בכתב" (הדגשה שלי צ.צ.) . לעומת זאת, בחקירתה הנגדית טוענת הנתבעת כי הוחתמה " בחניה בעבודה ... זה היה בהפסקה בערך בשעה 12:00 - 12:20, הייתי בהריון עם הקטנה. קיבלתי הודעה מבית החולים סורוקה לבא לייעוץ גנטי כי יש בעיות עם העובר...אני הייתי בלחץ נורא" (הדגשה שלי צ.צ). הנה כי כן, בתצהיר נטען כי "ההטעיה" בוצעה עת החתימו את הנתבעת במכונית בשעות הערב, כך שבקושי ניתן היה לראות, ואילו בחקירתה נטען כי החתימו אותה בצהריים, כאשר הייתה לחוצה בגלל תוצאות בדיקה גנטית וכמובן שגם על כך לא באה כל ראיה.

האמת רחוקה גם מגרסאותיו של הנתבע באשר לנסיבות חתימת ההסכם - בתצהירו טען, כי הוחתם ברכב בשעות הערב, ואילו בחקירתו הכחיש תחילה כי חתם במשרד המתווך אולם, בהמשך תאר את החתימה במשרד המתווך הודה כי חתם בנוכחות עוה"ד שטיפל בעסקה, כפי שאכן עולה בקנה אחד עם גרסת התובעים [עדות עו"ד בן עמי] על פיה, התובעים חתמו בנוכחותו במשדר המתווך, וגם הנתבע חתם בנפרד בנוכחותו במשרד המתווך ואילו הנתבעת חתמה בהזדמנות אחרת.

עדת התביעה מרינה מיכאלשווילי המועסקת במשרד התיווך אשר ביצע את העסקה העידה כי הנתבעת פנתה אליה תחילה בבקשה למצא שוכר לדירה אולם כעבור חודשיים שלושה, לא עלה הדבר בידה, התבקשה ע"י הנתבעת למצא רוכש לדירה. עוד עולה מעדותה כי התקיימו שיחות רבות עם הנתבעת וביוזמתה, בקשר לעיכוב בהעברת הזכויות על שמם, כך שללא ספק כוונת הנתבעים הייתה למכור את הדירה ולא להשכירה, מה גם כי הטענה כאילו הנתבעים רומו בכך שהוחתמו על חוזה מכר במקום חוזה שכירות לא נטענה בשום שלב ע"י הנתבעת והועלתה ע"י הנתבע בלבד בחקירתו הנגדית ולפיכך אין להידרש לה ומין הראוי היה כי גם לא תועלה בסיכומיהם.

מכל האמור לעיל עולה, כי הנתבעים לא המציאו אף לא בדל ראיה לתמיכה בטענתם כי חתמו על ההסכם מתוך טעות הטעייה או עושק. ההיפך הוא הנכון. מן הראיות עולה כי לאחר חתימת ההסכם הם באו בדרישה לתובעים להוסיף להם סכום של 25,000 ש"ח, התובעים הסכימו אולם הנתבעים לא הסתפקו בכך ולאחר מספר ימים באו בדרישה נוספת ולכך לא הייתה הסכמה.

התובעים אשרו בחקירתם כי הסכימו להוסיף סך של 25,000 ש"ח על התמורה שנקבעה בהסכם וחזרו על הסכמה זו בסיכומיהם.

לאור האמור מתקבלת התביעה, ניתן צו האוכף את ההסכם באופן שהתובעים רשאים לרשום את הזכויות בדירה על שמם ולתפוס בה חזקה, בכפוף להמצאת כל האישורים הדרושים לשכת רישום מקרקעין ותשלום סך של 245,000 ש"ח לנתבעים. התובעים רשאים לקזז מסכום התמורה, כל סכום שהיה על הנתבעים לשלם לצורך השלמת העברת הזכויות בדירה על שם התובעים.